לקראת יום כיפור, בו אנו פוגשים את עצמנו עם יהוה, שהוא הקיום והוא ההוויה.
הכהן הגדול מתפלל שם בהיכל אחר שיצא (מקודש הקודשים), תפילה קצרה--שלא להבעית את העם, שמא יאמרו מת בהיכל:
וכך היה מתפלל: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו--
שאם הייתה שנה זו שחונה, תהיה גשומה;
ולא יסור שבט, מבית יהודה;
ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה,
ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים.
בקשות פשוטות, והרמב"ם שמלמד אותנו את דרך האמצע בחיים מפרש אותם:
... היה מתפלל שימצע ה' את אויר שנה זו, וזו טובה גדולה כללית לאדם ולבהמה, כי כשמזג האויר ממוצע מבריאים גופות החולים, ומתמדת בראיות הבריאים...
... מתפלל בהתמדת שלטון הצדק והאמת, וזהו תכלית הכל.
... שיצליח ה' לכל אדם בעבודתו, ושיצליחו עסקיו ומסחרו כדי שלא יצטרך לשאול ולבקש מזולתו.
… ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים, לפי שאינם מתפללים אלא להתמדת השמש
מבקשים בריאות, ומזג אוויר נוח.
ממשלת צדק ואמת (אמת = אמינה ולא תזזיתית) - לא צדקה.
לא להיות תלויים בחסדי אחרים, אלא רק בעמלנו.
ומהי תפילת עוברי דרכים? אלו שמבקשים שלא ירד גשם בגלל עסקיהם האישיים.
כולנו עוברי דרכים בעולם הזה ורובנו רואים רק את השביל שלנו, ואת הרגע המידי.
נבקש שגם כשקשה לנו והזיזו לנו את הגבינה, נצליח לזכור שאנו חלק מרקמה אחת. נתחשב בזולת, שהצרכים והרצונות שלנו לא יבואו על חשבונו.
